עלי ועל ״בצל הים״:
באחד הסגרים של מגפת הקורונה, כשעולמנו הוגבל לכמאה מטר מהבית, יצרתי לבדי וללא מימון את סרטי הארוך הראשון, "בצל הים". הסרט עשוי כולו מחומרים שמצאתי ביוטיוב, כקולאז׳ קולנועי אינטרנטי. המטרה הייתה לייצר ריבוי של נקודות מבט ומציאויות מתנגשות, ולקשר ביניהן בעריכה. הסרט מראה את האלימות והעצב של המקום הזה – בין גבעות הגדה המערבית לחוף הים של תל אביב.
תמיד התעניינתי ברעיון של שפה קולנועית ייחודית למקום שבו אנו חיים. התשובה שמצאתי טמונה בתיעוד אקטיביסטי, בין היתר בגדה, שנגלה בפני לראשונה דרך היוטיוב בתחילת דרכי כסטודנט לקולנוע. ראיתי בו תיעוד חזרתי ומייאש: המתנחלים שמגיחים מן הגבעה, החייל שעומד בינם לבין הפלסטינים ופעילי השמאל הישראלים, עץ הזית שנשרף, בארות המים שנאטמות, והאדמה שטומנת בתוכה את שאריות הבתים שנהרסים שוב ושוב. דרך המסך הקטן שבו צפיתי בחומרים האלו, ראיתי איך המצלמה החובבנית והרועדת מביאה למסך תשובה, או בעצם קריאה לקולנוע אחר והכרחי. כזה שלא מנתק את האלימות המתועדת מהצורה שבה היא מצולמת.
בנוסף לעשייה הקולנועית שלי, אצרתי מסגרות המשלבות אקטיביזם וקולנוע, ואני מנהל-שותף של ״קולנוע התנגדות״ בבית של סולידריות. מסגרת שבה אנו מקרינים סרטים מתנגדים בצורה ובתוכן, כאשר כל ההכנסות הולכות לתרומה. דרך הפעילויות הללו אני מבקש לקדם קולנוע שמאתגר את צורת החשיבה הפוליטית שלנו. עבורי, בכוחו של הקולנוע להיות כלי אקטיביסטי וכלי לחשיפת עוולות.
עם המחשבה הזו בראש יצרתי את ״בצל הים״. הסרט הוקרן בפסטיבל התיעודי החשוב IDFA ובפסטיבל דוקאביב, והוביל לתגובות מרגשות. חבר כתב בעקבות הסרט, ״זו מצווה גדולה לחיות חיים שמסתמנת מהם האפשרות לחופש מאלימות. מה אפשר לעשות מול כל המוות של סתם?״ קולנוע, עבורי, הוא מענה אחד לשאלה הזו.
על הגיוס:
״בצל הים״ מורכב כולו ממעל מאה סרטונים שמצאתי בערוצים שונים ביוטיוב. דרך האתר אין אפשרות לפנות למפעיל הערוץ. בעת העשייה, ניסיתי לפנות לאחד הערוצים שמתעדים בגדה המערבית דרך כתובת מייל על בסיס שם הערוץ, אך לא קיבלתי כל תגובה.
לכן פעלתי לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים המסדיר את השימוש ביצירות שיוצרן אינו ידוע. הצבתי בסרט כתובית המציינת שהשימוש נעשה על פי סעיף זה לצד פרטים ליצירת קשר עמי, כמצוין בחוק.
לאחר הקרנה במועדון קולנוע פוליטי בתל אביב, מכרה אקטיביסטית שצפתה בסרט ומצאה אותו חשוב וטוב, הציעה לחבר ביני לבין אותו בעל הערוץ שאליו ניסיתי לפנות, אקטיביסט ישראלי הפועל מזה שנים בגדה המערבית. היא חשבה שהוא יעריך את השימוש בסרטונים ביצירה קולנועית, שממשיכה את המאבק שלמטרתו צולמו החומרים. נעניתי להצעתה בשמחה ושלחתי לו את הסרט, וגם ציינתי שבעבר ניסיתי לפנות אליו במייל אך לא קיבלתי כל תגובה.
חודשים חלפו ללא פניה נוספות ממנו, עד שקיבלתי מכתב התראה מעו"ד שמייצג אותו, בו התבקשתי לשלם פיצוי בגובה 175,000 ש"ח, שעם תשלומם אוכל להמשיך להקרין את הסרט. כאמור, הסרט נוצר לא כל מטרות רווח, באופן עצמאי וללא מימון, וסכומים מינוריים שנכנסו מהקרנות נתרמו. הסרט נעשה אך ורק לשם האמנות ולשם ההתבוננות החדה במציאות הפוליטית שלנו.
בנוסף, הם ציינו במכתב שחלק מהסרטונים צולמו על ידי התובע וחלק על ידי פעילים אחרים – מהארץ, מהגדה ומחו״ל (שחלקם העבירו לתובע את הזכויות עליהם).
מכיוון שלא היה לי את היכולת לשלם את הסכום הגבוה, מרגע קבלת המכתב ביטלתי הקרנות בארץ ובעולם כדי להסדיר את העניין (כפי שמצויין בסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים). כמו כן, גם סירבתי לבקשות של מרצים שתכננו ללמד את הסרט בבתי הספר לקולנוע בארץ, ובכך לחשוף קהל צעיר למתרחש בגדה ולעשייה קולנועית שמתקשרת עם הצורה בה העולם כולו צורך בימינו תוכן.
לאחר נסיונות פשרה שלא צלחו ועלויות משפטיות רבות, וגם ניסיונות גישור בעזרת אקטיביסטים שונים ובעזרת עו"ד גליה מלוברוצקי, התובע הגיש תביעה ובקשה לצו המורה עלי להסיר את הסרטונים מהסרט ולהימנע מכל שימוש נוסף בהם. למרות שבסוף המשא ומתן התחייבתי בפניו שלא יהיו הקרנות נוספות של הסרט ושאסיר ממנו את הסרטונים, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. הסרט לא הוקרן מאז מכתבם הראשון.
עורך הדין אביגדור פלדמן, ממקימי ארגון "בצלם", שקרא את כתב התביעה, הציע לייצג אותי פרו בונו וליווה אותי בתהליך המשפטי. בסופו של תהליך ארוך ומורכב, בית המשפט קבע לפי סעיף 79א שעלי להסיר את הסרטונים מהסרט, על אף שנאמר במשפט ובפני השופט שהסרט נגנז, ולשלם לתובע 45,000 ש״ח שמצטרפים להוצאות משפטיות רבות נוספות.
יצרתי סרט שהוא בעיניי ובעיני אחרים, שיר הלל לאקטיביזם המקומי. לכן אובדן היצירה מסב לי כאב לב, הן כאמן והן כמי שהמאבק על החיים כאן משמעותי עבורו. כבר שנתיים שהפרשה הזו מרחפת מעליי כצל. אני מבקש לסיים את הפרק הקשה הזה כדי להמשיך ליצור ולפעול בעתיד. הסכום שבית המשפט פסק שעליי לשלם הוא מעל ליכולותיי הכלכליות.
אם אתם ואתן מאמינים ביצירה ובפעולה בשדה העדין שבין האמנותי לפוליטי, עזרו לי. הסיפור הזה, שאינו רק שלי, מלמד אותנו על אמנות ועל פוליטיקה בעידן הזה.
אני זמין למחשבות, שאלות ושיחות עם כל המעוניין.