לא מפקירים את הסוהרת
המאבק של
חיילת צה״ל
זהו דף תרומה לחיילת שנאנסה ע"י מחבל בכלא גלבוע. עיזרו ל'הילה', במאבקה להשתקם ולמצות את הדין עם האחראים למחדל ולדרוש בהקמת ועדת חקירה.
73%

290,859

מתוך יעד 400,000

0

לא נקבע תאריך

0

תומכים ה.קבע

2100

תומכים.ות

הגיוס הגיע ליעדו! וממשיך ליעד הבא

תרמו למאבק הציבורי להקמת ועדת חקירה
לפרשת סרסור הסוהרות.


אנשים רבים וטובים תמכו כבר ב׳הילה׳ (שם בדוי) במאבקה להתגבר על האונס המזעזע שעברה בעת ששירתה את המדינה כחיילת וסוהרת בכלא גלבוע. אבל זו רק ההתחלה:

האחראים לאונס הנוראי שהתרחש עדיין ממלאים תפקידים בשב"ס, ועדיין מתהלכים חופשי. אנו רוצים להמשיך ולגייס סכום שיאפשר לנו להאבק ולדרוש הקמת ועדת חקירה בנושא אונס וסרסור הסוהרות בכלא גלבוע. המטרה שלנו היא להגיע ל-400 אלף ש"ח, על מנת לצאת בקמפיין ציבורי רחב, שיפעיל לחץ על הממשלה והכנסת כדי לחקור את העניין.
עלינו לדאוג שכל האחראים יסולקו מהדרג הפיקודי, ויישאו בתוצאות על מעשיהם!

חיילות צה"ל אינן הפקר! די לטיוח!

אנו, חברים ומכרים של 'הילה', חיילת שנאנסה בכלא גלבוע, הקמנו את דף הגיוס הזה כדי לתמוך בשיקומה. הילה אולי מוכרת לכם כאחת הסוהרות שהותקפה מינית במחדל שבכלא גלבוע- במהלכו קיבל אסיר בטחוני יד חופשית להטריד, לפגוע ולאנוס סוהרות.

מטרתנו היא לסייע להילה להתקדם מהאירוע המצלק הזה. כל פגישה עם פסיכיאטר, פסיכולוג, טיפול תרופתי- עולים מאות ואלפי שקלים ומצטברים לסכומים אדירים ככל שהזמן עובר. הילה לא מסוגלת לעבוד, נתקפת סיוטים ופלאשבקים, ותלויה בתמיכתנו כדי להתגבר על הטראומה.

מטרה נוספת של הקמפיין היא לצאת במאבק ציבורי רחב ולדרוש שתוקדם ועדת חקירה על מנת שהאחראים, שעדיין ממלאים תפקידים בשב״ס יכירו באשמתם, ועל מנת שמקרה זה לא יקרה שנית. ככל שנגייס סכום רב יותר, כך נוכל גם לתמוך בהילה וגם לפעול באפיקים משפטיים וציבוריים על מנת לדרוש את מיצוי הדין.


הנה כמה דברים שהילה רצתה לספר לכם:

שמי הילה, (שם בדוי), גדלתי במשפחה ציונית וחונכתי לאהבת המולדת. התגייסתי לצה״ל כדי לשרת את המדינה האהובה שלנו וביקשתי לשרת בתפקיד משמעותי ככל שניתן. התנדבתי לשרת בשב"ס ועברתי קורס סוהרות שנמשך מספר חודשים, והוצבתי להשגיח ולשמור על אסירים ביטחוניים מסוכנים, שפגעו ורצחו ישראלים רבים.

הוצבתי בכלא גלבוע, שם גיליתי לתדהמתי שיש ״מפקד״ אחד שהוא מחבל פלסטינאי עם דם על הידיים אשר שלט בכל הקצינים ואנשי הסגל שנשמעו לו וביצעו את "פקודותיו" בלי שום ויכוח. הוא הסתובב בחופשיות ברחבי הכלא כשהוא אינו אזוק, ושלח את ידיו המזוהמות ונגע בגופן של חיילות באין מפריע. כולם ידעו. כולם שתקו. כולם פחדו. כולם "עבדו" אצלו.

בתחילת שירותי, יום אחד הוא ראה אותי ברחבי הכלא, באחד מ"טיוליו", הוא ניגש אלי באין מפריע ואמר: "את מגיעה לעבוד אצלי באגף!"

חשבתי בלבי, "הבנאדם הזוי", אבל מייד גיליתי שאכן המפקד שלי הציב אותי לעבוד אצלו באגף וזהו. לפי הנהלים, סוהרים צריכים לעבור מאגף לאגף, אך עלי פקדו להשאר באגף אחד עם אותו אסיר, שרצה אותי קרוב אליו.

מה שקרה לאחר מכן הוא כואב וקשה לי, ורק אגיד זאת- האסיר הבטחוני הזה נגע בא, והטריד אותי, ולבסוף אנס אותי, יותר מפעם אחת.

הלואי שלא הייתי פוגשת אותו לעולם. הלואי שלא הייתי מתגייסת לשרת כסוהרת. חשבתי שיש לי כוח, שאתרום למדינה אבל בסופו של השירות הצבאי שלי, הפכתי אני להיות אסירה, שיפחת המין הפרטית של מ.ע.

לנו, נפגעות תקיפה מינית, יש נטייה טבעית להאשים את עצמנו. אני לא אשמה! אני לא רציתי שיאנסו אותי, שיחללו אותי שוב ושוב ושוב ושוב. אף חיילת צה"ל לא רוצה שמחבל מטונף יעשה בה באכזריות מעשים שאמורים להיות שמורים לבעל שלה, לאהוב שלה, למישהו שהיא בחרה בו מתוך אהבה ורוך.


איך הרשו לזה לקרות?

המפקדים שלי, חברי הסגל שלי, שחשבתי שהם אמורים לשמור עלי, מסרו אותי לידיו של אותו מחבל (מ.ע). הם דאגו שאשאר איתו לבד, בניגוד לנהלים הברורים בכדי שהוא יוכל לפגוע בי באכזריות ולהתעלל בי מינית מינית שוב ושוב, ולא רק בי, גם בעוד חיילות סוהרות רבות.

כולם סייעו, כולם ידעו, כולם שתקו וכולם היו חלק ממסע ההתעללות האכזרי הזה, והחמור מכל, עד היום מאז פרסום הפרשה, הסוד שלי שהיה ידוע, הוסתר מכם, הוסתר מכולם, אולי הם קיוו שאקח את הסוד הזה איתי לקבר. אולי הם חשבו שאני אתאבד או אברח להתחבא באיזו מחילה ואמשיך להתבייש אבל לא עוד!

אני סיימתי לשתוק, סיימתי להתבייש, אני לא אשמה!
הבושה היא של המדינה. הבושה היא של כל מי שמסתיר ומטייח את הפרשה הזאת כבר שנים.



מאז האונס, חיי אינם חיים
מאז השיחרור מצה"ל, במשך שנים סבלתי מהתמוטטות עצבים, ורק לאחרונה פניתי לטיפול נפשי שניתן לי במסירות על ידי מטפלים שהם מומחים לטיפול בנפגעות אונס. אני מטופלת מספר פעמים בשבוע באופן אינטנסיבי. מדובר בטיפולים שעלותם מסתכמת בסכומי עתק.

מעבר לכך, מצבי הנפשי אינו מאפשר לי לצאת לעבודה. אין בי את הכוחות הנפשיים הדרושים לאדם "רגיל" כדי לצאת מהמיטה בבוקר ליום שיגרתי, מועיל ומספק. אני מוצאת את עצמי חיה "מטיפול לטיפול" אבל אני אופטימית. אני יודעת שעם האמת אני אנצח. אין לי את האמצעים הכספיים הדרושים לי כדי לשלם שכר דירה, נסיעות בתחבורה ציבורית, תרופות, וכמובן הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי האינטנסיבי שאני מקבלת.

בנוסף, אני זקוקה לסיוע כספי במימון המאבק הציבורי שלי שמטרתו להקים ועדת חקירה ולהביא לדין את כל הנוגעים בדבר. הקצונה הבכירה שידעה על כל מה שהמחבל עולל לי ולחברותיי החיילות ושתקה. הם צריכים ללכת הביתה ולא לקבל משכורות ופנסיות שמנות מהציבור. מקומם בכלא.



תימכו במאבק שלי להשתקם, אני עדיין צעירה וכל החיים לפני.

הגעתי לכלא גלבוע כחיילת עם מלא אהבה לעם ישראל ולמדינה. יצאה משם, שפוטה למאסר עולם עם זיכרונות שלא עוזבים אותי של ריח גופו של מ.ע על גופי, כאבים, כעסים ודמעות של שתיקה ובושה.

עוד יש לי סיכוי להשתקם. עוד יש סיכוי לדאוג שמקרה כזה לא יקרה לאף אחת אחרת. בשביל זה, אני צריכה את עזרתכם!


             אנא, תימכו בקמפיין המאבק שלי בכל סכום ובכל שיתוף!
                     למעני ולמען כל חיילת, סוהרת ואשה בישראל.
                                                                                                         ׳הילה׳

בחרו סכום לתמיכה