בימים אלה חוגגים המוני ילדי ישראל את החופש הגדול. אבל יש אלפי תינוקות וילדים, שהמדינה שוללת מהם את חופש הבחירה והזהות. כל השנה.
זהו מאבק אזרחי (לא דתי), על עקרונות הדמוקרטיה: בעד שוויון זכויות, מנהל תקין, שקיפות וחופש מידע. כנגד אפליה, גניבת זהותם של ילדים, טירטור והשפלת האזרח, והסתרת מידע.
זה גם מאבק להכרה בזכויות של ילדים במשפחות אלטרנטיביות. כן, יש בישראל משפחות עם אב יחידני ומותר גם לילדים האלה, שגדלים כיהודים במדינת היהודים לקבל הכרה מהמדינה.
אני אלון (שם בדוי). מגיל צעיר חלמתי להקים משפחה. למרות שנותרתי רווק הגשמתי את חלום ההורות בפונדקאות מתרומת ביצית וכך נולדה בתי נטע. כאדם מסורתי שמחובר לשורשיו היהודיים (ניצולי שואה) היה לי חשוב שצאצאיי יוכרו ככאלה במדינתם. מיד עם הלידה פתחתי תיק גיור, אלא שאז התחיל מסע חדש וארוך אף יותר ממסע הפונדקאות...
על אף שעמדתי בכל הדרישות המקובלות - חלף כמעט חצי עשור והרבנות מסרבת לגייר את בתי כיוון שאני אב יחידני. בכך היא שוללת ממנה זכויות בסיסיות: להתחתן בישראל, להיקבר כיהודיה, ולהרשם כיהודיה במרשם האוכלוסין. הזכויות האלו ישללו גם מנכדיי לעתיד.
תרמתי רבות למדינה אבל היא בשל אפלית הפונדקאות שלחה אותי לעבור בחו"ל מסע מפרך, מטלטל, יקר ומסוכן. ואחרי כל זה – מנסים לנשל את הזהות והשייכות של צאצאיי, וכשאני מנסה להתעקש - אני סופג אפליה, השפלה, הסתרת מידע, והתעמרות שלא בתום לב מצד גוף ממשלתי בעל מונופול, שקובע באופן שרירותי כי בתי אינה זכאית להתגייר, משום שאני אב יחידני ולרב הראשי זה לא מתאים.
למרות מאמץ גדול של הרבנות להסתיר מידע, הצלחתי לחשוף שהם מסתמכים על הנחיה בעל פה, מוסתרת מהציבור, לא מנומקת, לא מתועדת, שכבר ראיתי גירסאות סותרות שלה, ושממילא כבר פסקו (אצל מערער אחר באותו המצב) שהיא לא חלה על ילדים ביולוגיים, וקבעו שמותר, צריך ואף דחוף לגייר - ואף גוירו בפועל ילדיו של אותו המערער. זו הוכחה לכך שאין כלל בעיה הלכתית.
כשערערתי גם אני לבית הדין הגדול, התיחסו אלי שם באופן משפיל ודרשו שאגיש המלצות. אלא שאפילו המלצות רבנים לא הועילו, כי כשהבין הרב הראשי שחשפתי את ההנחיה הבעייתית – הוא מיהר להצהיר שיגבש מדיניות חדשה, ומייד בוטל המשך הדיון בענייני וגם הערעור הוקפא עד לגיבוש אותה המדיניות העתידית או עד לביאת המשיח – מה שיבוא קודם. בכך סירסו את זכותי הדמוקרטית לקבל הכרעה בערעור. בתי צריכה להמתין עד שתיקבע מדיניות חדשה. למה בכלל צריך מדיניות - לא הוסבר. האם יעלה על הדעת שבית משפט יעכב הכרעה בעניינו של אדם עד שיגבשו מדיניות עתידית?? ואפילו לא מדובר בגיבוש חוק ע"י רשות מחוקקת (נבחרי הציבור). והרי הרב הראשי מצוי כאן בניגוד עניינים מובהק - הוא מעכב את הערעור נגד מדיניותו שלו, והערעור על כך נדון בבית הדין שבו הוא מתפקד כנשיא.
ונניח שצריך מדיניות חדשה - למה כבר חודשים ארוכים שלא קובעים אותה?? אפילו להרכיב קואליציה לא נותנים כל כך הרבה זמן, ושם צריכים לסכם נושאים לא פחות עקרוניים.
הרי עמדתי בהצלחה בכל הדרישות:
- שילמתי אגרות
- הגשתי מגוון סמכים אישיים, כולל מסמכים שלא כתובים בשום נוהל ולא נדרשו מאף אחד אחר לפניי
- הגעתי לדיונים וחיכיתי חודשים ארוכים לתוצאתם
- השבתי גם לששאלות חטטניות ולא רלוונטיות ("כמה עלתה לך הפונדקאות?", "האם הדירה שלך בבעלותך?")
- מילאתי דרישות הלכתיות (כגון תפילות)
- מילאתי דרישות שאינן הלכתיות (כגון רישום הילדה לחינוך ממלכתי דתי)
- ערערתי לבית הדין הגדול והגשתי לבקשתו המלצות רבנים
לצערי, הסיפור הזה רחוק מלהיות יחיד: עשרות אלפי ישראלים-יהודים מתקשים לממש את הזכות לגיור ילדיהם בגלל מדיניות נוקשה ואפליה מצד הרבנות. לא אחת הם לא מקבלים פרוטוקול, נימוק, או אפילו החלטה ברורה.
מופלים לרעה באופן מיוחד ילדי עולים, ילדים מאומצים, ילדי פונדקאות (גם אם הביצית מיהודיה), ילדים מתרומת ביצית (גם אם היולדת יהודיה), וילדים במשפחות חד הוריות.
שוחחתי עם הורים רבים שהתייאשו מהתהליך תוך ויתור על זכותם ופגיעה בזכויות ילדיהם. חלקם ויתרו מראש על התהליך כי שמעו על ההתנכלות, ויש כאלה שאפילו לקחו בתשלום קורס פרטי שלכאורה יכין אותם לגיור וילווה אותם לבית הדין, אך בפועל אין בכוחו להבטיח הצלחה.
כשהבנתי שמדובר בתופעה נרחבת, החלטתי לעתור לבג"צ כנגד האפליה ולמען אלפי ילדים מעוכבי גיור בישראל ומשפחותיהם.
את העתירה תייצג עו"ד בתיה כהנא-דרור, שבזכותה הושגו כבר תקדימים משפטיים (כולל בבג"צ) בנושאי דת ומעמד אישי.
הצטרפו אלינו וביחד נתבע להציב מנגנוני בקרה ושקיפות, שיצמצו את מונופול הגיור ויאפשרו גיור הוגן לנטע ולאלפי משפחות בישראל.
רק בתמיכתכם נוכל לעצור את האפליה והפגיעה בילדים.
לעתירה תהיה השפעה מכרעת על כל מערך הגיור בישראל, והצלחתה תוכל לקדם בטווח הארוך עקרון הפרדת דת ומדינה.
סיגל וארז נדרשו לחזור בתשובה כדי לגייר את בנם שנולד בפונדקאות ("בעלי כמעט הפך שולחן").
"בשביל גיוס לצבא הילדים האלו יהיו מספיק טובים. אבל מעמדם האישי יהיה נחות: חסרי דת ולאום, ללא יכולת להנשא בארצם וללא זכות לקבורה יהודית"
נעמה ובעלה מיררו בבכי בבית הדין הרבני ("לא נסלח על זה שהפכו אותנו לשקרנים").
"בית הדין דרש מהמשפחה להעביר את הילד מבית ספר למחוננים לבית ספר ממלכתי דתי. המשפחה לא הסכימה לכך והילד לא גויר".
לאמיר לא נתנו בכלל תשובה.
"בית הדין מקשה מאוד על המשפחות גם בהמשך בדרישה לקיים מצוות נוספות שלא נמנו בתחילה, כמו הנחת תפילין״.
ויש עוד אלפי סיפורים של הורים שנתקלו באטימות, ופשוט התייאשו.
הצטרפו אלינו ונעצור את העוול. בידכם הכוח לייצר שינוי.
רק גיוס 100% מהסכום יאפשר לעתור.
מונופול הגיור בישראל
הממסד הדתי הוא מונופול לשירותי דת, שמתוקצב בנדיבות מכספי המיסים.
מונופול זה מחזיק במפתחות לזהותם האישית של יהודי ישראל ולזכויות המשפטיות הנובעות מכך: רישום כיהודי במרשם האוכלוסין, היכולת להנשא ולהקים משפחה בישראל, ואפילו הזכות כיצד לקבור את יקירנו.
לצערנו, אין כמעט רגולציה על הממסד הדתי והוא חסין מפיקוח. כתוצאה מכך לא פעם סמכויותיו מנוצלות לרעה באמצעות מדיניות גיור קיצונית והליכי גיור שיש בהם השפלה, חטטנות, כפיה, אפליה לרעה, הנחיות שרירותיות, ועיכובי דין.
פניות ציבור למשרדי הממשלה, למבקר המדינה ולמשרד המשפטים לא מועילות.
גיורים אלטרנטיביים לא מהווים תחליף, שכן הם לא פותרים את כל הבעיות ברישום, בחיתון ובקבורה.
גיור קטינים כסוגיה בוערת
הסוגיה של גיור ילדים מתחת לגיל מצוות היא בוערת במיוחד. בישראל חיים 400 אלף עולים מכוח חוק השבות עם זהות יהודית־ישראלית שאינם מוכרים כיהודים לפי ההלכה ולכן ילדיהם נזקקים לגיור, מאות ילדים שאומצו בחו"ל וכאלף ילדים שנולדו בהליך פונדקאי בחו"ל.
למרות שאלפי ילדים נזקקים לגיור - ברבנות הואילו לגייר בשלוש השנים האחרונות רק עשרות בודדות.
דוקא אלו, שנדרשו למאמץ מיוחד בכדי להפוך להורים (אכזבות בטיפולי פוריות, המתנה של שנים, בירוקטריה והוצאות כספיות) - עוברים מסכת של תלאות מצד גוף, שבמקום לספק להם שירות ממשלתי - מנסה להתיש אותם ולמנוע את הגיור.
רוצים ילד? תחזרו בתשובה - קישור לכתבת וידאו בחדשות 12 (מרץ 2019)
הפגיעה במעוכבי הגיור
עבור מסורבי הגיור המשמעות היא קרע בתוך מורשת המשפחה ומשבר זהות עבור הקטינים. הורים יהודיים שצאצאיהם אינם מוכרים כיהודים, גם כשהם חיים על פי המסורת היהודית ומתחנכים כיהודים - לא יכולים להינשא, להוליד או להיקבר כיהודים.
היקף הבעיה גדל יחד עם הריבוי הטבעי - והיא עוברת לדורות הבאים.
בגלל שיקולים פוליטיים (ולא הלכתיים) נמצא את עצמנו בעוד דור במשבר חמור של נישואי תערובת ואף פגיעה במאזן הלאומי של המדינה היהודית.
זו פצצה מתקתקת.
גם הכנסת חסרת שיניים
ביוני 2016 קיימה המועצה לשלום הילד דיון מיוחד בנושא, אך לא הושגו כל התקדמות או פתרון: "אחד הדברים שזיהיתי כנושא שהוא בעל חשיבות לדיון הוא נושא גיור קטינים, כשאנחנו בעצם רואים שלא מעט קטינים או באחוזים ניכרים, מתחילים את תהליך הגיור ולא מסיימים אותו" אמרה יו"ר הועדה, ח"כ יפעת שאשא-ביטון.
עוד נאמר בדיון: ״המדיניות הזו גורמת לכך שקטינים לא יגויירו והנתונים מראים כי בכל יום נולדים 13-14 תינוקות בישראל שאמם אינה יהודייה. זה מביא להתבוללות, אותם ילדים שלא גוירו חיים בקרבנו כישראלים לכל דבר וילדינו מתחתנים איתם״.
ואפילו הממשלה חסרת אונים
ביוני 2018 פרסם השר לשעבר משה נסים את דו"ח הגיור, בו המליץ להקים רשות ממלכתית לגיור, אך ההמלצות והדו"ח נקברו מיד תחת לחץ פוליטי חרדי:
"הנה עתה גם במדינת ישראל שבה אנחנו היום עם אחד אורבת לנו ההתבוללות. מדובר במאות אלפים של לא יהודים שלפי הערכות עד שנת 2035 מספרם יגיע לכ-500 אלף, כאשר, כאמור, ההתערות שלהם וההתערבות שלהם עם יהודים היא מלאה בכל תחומי החיים. לפי הערכות בין 5 עד 10 אחוזים מהזוגות הנשואים בישראל מדי שנה נישאים בנישואי תערובת, שהם לא פחות משואה רוחנית. העם היהודי במקום לגדול, הולך וקטן. ההתבוללות חדרה לתוך מדינת ישראל. זה אתגר ולצערי ממשלות ישראל ורבני ישראל חטאו. היו צריכים להתבונן בבעיה הזאת אך הם לא עשו זאת".
בידכם הכוח ליצור שינוי
כידוע, המצב הפוליטי בישראל מכתיב עירבוביה בנושאי דת ומדינה. לצערנו, לא נראית מגמת שיפור באופק ולפעמים אין ברירה אלא להלחם על הזכויות. צו השעה הוא לפנות לערכאות, שבכוחן לתקן את העוולות.
"בזכות מאבק משפטי נחשפו "הרשימות השחורות" שהסתירה הרבנות שנים רבות" (Ynet, יולי 2017)
זה תלוי בכם. רק בתמיכתכם נוכל לעתור ולתקן את העוולות.